פסק-דין בתיק תא"מ 9870-09-12

1.         לפני  תובענה כספית על סך של 36,954 ש"ח, בגין נזקי תאונה שארעה ביום 28.09.11.

2.         התובע, הינו הבעלים של רכב מסוג טויוטה הילקס מ.ר. 6368819, (להלן: " הטויוטה/רכב התובע"); הנתבע, הינו הבעלים של רכב מסוג משאית סקאניה מ.ר. 5249850, ומספר עגלה 9661200 (להלן: " המשאית/רכב הנתבע").

3.         התובע טען, כי ביום 26.05.2007 עת החנה רכבו בשולי הכביש באופן שלא הפריע לתנועה, התנגש בו רכב הנתבע במכוון (להלן: " התאונה"). כתוצאה, נגרמו לרכב התובע נזקים כבדים.

4.         לטענת התובע, הנתבע נושא באחריות לתאונה ועליו לפצותו על מלוא נזקיו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 16 לכתב התביעה:

            א.         נזק לרכב, לפי חוות דעת שמאי               29,094 ש"ח

            ב.         שכ"ט שמאי                                          2,000  ש"ח

            ג.          עוגמת נפש                                             5,000  ש"ח

                                                                                    ----------

                        סה"כ -                                                  36,094 ש"ח         

5.         הנתבע הכחיש בכתב הגנתו, כי היה מעורב בתאונה ואת אחריותו לנזק הנטען. לטענתו,       התביעה הוגשה בשיהוי רב, וזאת במטרה להתעשר על חשבונו; באירוע היו מעורבים מספר      גורמים מלבדו, בעוד התביעה הוגשה נגדו בלבד. משכך יש לדחות את התביעה נגדו.

הראיות

6.         בדיון אשר התקיים ביום 14.11.2013, העידו מטעם התובע, מר חאלד הריש            (להלן:" מר        הריש") על חוות הדעת שמסר ( ת/1), והתובע עצמו. הנתבע העיד מטעמו. בתום שמיעת        הראיות, סיכמו ב"כ הצדדים טיעוניהם בעל פה.

7.         הצדדים כאמור לעיל, חלוקים ביניהם ביחס לשאלת אחריותו של הנתבע לתאונה ובעניין     הנזקים             הנטענים.

8.         בא  כוח התובע מציין בסיכומיו, כי הנתבע הודה מפורשות בתאונה ובנזק שגרם. זאת ועוד, הנתבע לא הציג חוות דעת שמאי נגדית, וחוות דעת השמאי מטעמו של התובע לא נסתרה. לסיום טען, כי התובע מכר את רכבו לאחר התאונה, לקרוב משפחה, ולא הציג אסמכתא לגבי התמורה אשר נתקבלה בעד מכירתו.

9.         בא כוח הנתבע אישר בסיכומיו, כי הנתבע הודה באחריותו לגרימת הנזק כתוצאה מפגיעת רכבו ברכב התובע, אולם הוא מכחיש, כי הוא אחראי לכלל הנזקים שנגרמו לרכב התובע, שכן נזקים אלו נגרמו לאחר התאונה. לא זו אף זו, חוות דעת השמאי נערכה כחודש מיום קרות התאונה, ואין בה כדי להעיד לעניין הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה עצמה. רכב התובע             לא תוקן, אלא נמכר לאחר התאונה לבן אחותו של התובע, ואולם התובע לא צירף תצהיר    מאת הקונה, לא זימנו להעיד, ואף לא הציג כל ראיה לתמיכה בטענתו, כי הרכב נמכר בסך של 10,000 ש"ח בלבד.       

דיון והכרעה:

10.       לאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובע ושל הנתבע, וכן את עדותו של השמאי מטעם התובע,        ועיינתי בכתבי הטענות על כלל נספחיהם ובחנתי את התמונות אשר         הוגשו מטעם התובע, בנסיבות העניין באתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי, כמפורט להלן;

11.       מר הריש העיד, כי בדק את רכב התובע כחודש לאחר התאונה וערך את חוות הדעת לפי הנזקים הקיימים ברכב (ע' 2 ש' 24, 26 לפרוטוקול). כעולה מעדותו, התרשם, כי בנוסף לנזקים " ממשהו שפגע בדלתות...נראה שכלי רכב פגע בדלתות" (ע' 3 ש' 31-33 לפרוטוקול), היה נזק בזדון, שבירה של החלונות, נזקים בדלתות (ע' 3 ש' 25 לפרוטוקול). בעדותו, נזקי התאונה מתבטאים בחוות הדעת שמסר בסעיפים 2, 3, 4, 9 ו-11, וכל היתר הינם נזקים שמקורם בזדון (ע' 4  ש' 7-8 לפרוטוקול).

מר הריש אישר בעדותו, כי אינו יכול לקבוע בוודאות את התאריך בו אירע הנזק לרכב התובע (ע' 5ש' 16 לפרוטוקול).  כלומר, העד בדק את רכב התובע כחודש לאחר התאונה, ולא יכול היה  לקבוע, בוודאות, כי הנזקים אותם ציין בחוות דעתו אכן נגרמו במועד התאונה.